על גבינה ורגישות

על פי הסטטיסטיקה 70 אחוזים מאיתנו אינם מעכלים טוב חלב וסובלים מאי סבילות או מרגישות ללקטוז. המדור הפעם מוקדש לאחוזים האלה.

עניין כמותי

אי סבילות ללקטוז יכולה להופיע בכל קבוצות הגילים, אף שהיא נפוצה יותר ככל שהגיל עולה. רגישות או אי סבילות ללקטוז נגרמת בשל מחסור בלַקְטָז, האנזים שמפרק את סוכר החלב. לקטוז, שהוא דו=סוכר, כלומר מורכב משתי יחידות של סוכר המחוברות זו לזו, אמור להתפרק באמצעות האנזים לקטז ליחידת סוכר של גלוקוז וליחידה של גלקטוז ובצורות אלה להיספג במעי הדק. כשיש מחסור באנזים, הלקטוז אינו יכול להיספג ולכן הוא ממשיך להתקדם במערכת העיכול עד המעי הגס, ושם הוא מנוצל ומפורק על ידי חיידקי המעי הגס לחומצות שומן קצרות שרשרת (שמזינות את תאי המעי הגס) ולגזים כגון פחמן דו=חמצני ומימן.

צריכת כמויות קטנות של לקטוז אינה אמורה לגרום להשפעה משמעותית על העיכול משום שחומצות השומן קצרות השרשרת נספגות מיידית והגזים יכולים להיספג או להמשיך החוצה. כמויות גדולות יותר, 12 גרם לקטוז ויותר, הנצרכות במזון אחד, למשל בכוס של 250 מ"ל חלב, יכולות להיות כמות גדולה מזו שהחיידקים יכולים לנצל. במצב כזה הלקטוז מגדיל את הריכוז האוסמוטי בחלל המעי וגורם למעבר של מים מתוך הגוף אל עבר המעי, במקביל ליצירת גזים מהירה על ידי החיידקים. התוצאה: נפיחות, גזים, כאבי בטן וצואה רכה או שלשול.

70 אחוזים מאוכלוסיית המבוגרים בעולם סובלת מחסר באנזים לקטז ברמות שונות, כלומר אולי האבנורמליות היא דווקא אצל אלה שאינם מפתחים את הרגישות. בדרך כלל, לאחר הגמילה מההנקה, פעילות הלקטז צונחת לכעשרה אחוזים מהערך בחודש הראשון לחיים. גם אצל מבוגרים שלהם רמה גבוהה של אנזים הלקטז, רמתו היא כחצי מרמתם של אנזימים אחרים המפרקים סוכרים אחרים.

רגישות משנית ללקטוז יכולה להתפתח כתוצאה מזיהום או מדלקת במעי הדק, או מתת=תזונה ואף מצום ארוך. אצל ילדים זוהי תופעה אופיינית לאחר זיהום ויראלי או חיידקי המלווה בשלשולים. במקרה כזה, במהלך המחלה האקוטית יש להוריד את צריכת הלקטוז, ולאחר חלוף המחלה יש לחזור באופן הדרגתי לתזונה רגילה.

חסר בלקטז מאובחן לרוב על בסיס היסטוריה של תסמינים במערכת העיכול המתרחשים לאחר אכילת חלב ומוצריו, ואבחון סופי נעשה בעזרת תבחין מימן בנשיפה. כמו שצוין קודם, אחד הגזים הנוצרים לאור נוכחות לקטוז במעי הגס הוא מימן. חלקו נספג אל זרם הדם ומשתחרר בריאות. בבדיקה חושפים את הנבדק ללקטוז ומודדים את כמות המימן הננשפת בזמנים שונים לאורך הבדיקה וכך אפשר לבצע אבחון.

בזכות החיידקים

ההתמודדות עם מחסור בלקטז דורשת שינוי תזונתי. בעקבות הפחתה בצריכת המזונות המכילים לקטוז יש הקלה בתסמינים של אי הסבילות. מכיוון שבתזונה בעולם המערבי מוצרי חלב הם המקור העיקרי לסידן, מי שנמנעים לחלוטין מצריכת חלב ומוצריו צריכים להקפיד לצרוך כמות מספקת של מזונות אחרים העשירים בסידן, כגון טחינה, ירקות עליים ירוקים דוגמת כרוב וברוקולי, שקדים, אגוזים, קטניות, סרדינים וסלמון. אין צורך שאנשים הסובלים מחסר בלקטז יימנעו לחלוטין ממוצרי חלב. מרבית האנשים הסובלים מהרגישות יכולים לצרוך כמות מסוימת של לקטוז (שישה עד 12 גרמים ביום) ללא היווצרות תסמינים במערכת העיכול, במיוחד כשמוצרי החלב נאכלים כחלק מארוחה מורכבת או בצריכת מוצרי חלב דלים בלקטוז.

מחקרים מראים כי גם אנשים הסובלים מרגישות לכמויות קטנות של חלב יכולים לפתח סבילות (עמידות) לכמות של 12 גרם ויותר של לקטוז בחלב, כשהחלב נצרך בהדרגה, בכמות שהולכת וגדלה באופן מתון במשך כמה שבועות. השיפור בסבילות אינו תוצאה של עלייה בכמות האנזים לקטז אלא ככל הנראה מושפע מהשינוי בהרכב האוכלוסייה של חיידקי המעי הגס. השינויים במידת הרגישות בין אדם אחד לרעהו יכולים להיות תוצאה של שוני בהרכב אוכלוסיית החיידקים במעי הגס. ייתכן שחלקנו חושבים שאיננו רגישים ללקטוז, כשלמעשה יש לנו מחסור באנזים ואוכלוסיית החיידקים שלנו מצליחה לפצות על כך בלי שנרגיש.

קיימים היום בשוק התרופות כדורים ללא מרשם רופא המכילים את האנזים לקטז, שאותם אפשר ליטול בעת אכילת מוצרי חלב כדי לא לסבול מהתסמינים. עם זאת, יעילות הכדורים משתנה ולא כולם נהנים מהשפעה יעילה דיה. מבין מוצרי החלב, גבינות קשות ובשלות וגבינת קוטג' נסבלות היטב בדרך כלל על ידי אנשים הרגישים ללקטוז, מכיוון שתכולת הלקטוז בהן נמוכה. גם הסבילות למוצרי חלב מותססים כגון יוגורט היא בדרך כלל טובה, בזכות אנזים בחיידקים המתסיסים את היוגורט שמבצע פירוק של הלקטוז. עם זאת, האנזים החיידקי הזה רגיש לטמפרטורות נמוכות, ולכן לרגישים ללקטוז קשה יותר לעכל פרוזן יוגורט.

נא לא להתבלבל

יש נטייה להתבלבל בין רגישות ללקטוז או למוצרי חלב ובין אלרגיה לחלב. כפי שצוין, רגישות ללקטוז נובעת מרמות נמוכות של האנזים המפרק לקטוז. במקרה כזה הלקטוז אינו נספג במערכת העיכול ולכן גורם לתופעות לא נעימות. זהו אינו מצב מסכן חיים. לעומת זאת, אלרגיה לחלב היא תגובה של מערכת החיסון לנוכחות חלבון החלב. חלבון זה הוא אחד האלרגנים הנפוצים ביותר בקרב תינוקות. אצל מרבית התינוקות האלרגיים לחלב האלרגיה חולפת עד גיל שלוש. ואולם, אלה שממשיכים לסבול מהאלרגיה גם בבגרותם חייבים להימנע מכל סוג של חלב ומוצריו לכל החיים. גם צריכת כמות מזערית של חלב עלולה לסכן את חייהם.

כמות הלקטוז במוצרי חלב שונים

מקור הטבלה: netogreen.co.il

בחירה במוצרים טבעוניים יכולה לבוא מסיבות רבות, החל משיקולים אידואולוגיים וכמובן גם בשל סיבות בריאותיות. רוצים להכיר תחליפי חלב? היכנסו לקישור ותיכנסו לעולם מלא של תחליפים שטעם יהיה הטעם הרגיל והמוכר שאתם אוהבים: גבינות ותחליפי חלב טבעוניים