במהלך עבודתי באחת ממעבדות הבדיקה הגדולות בארץ בוצעו עשרות אלפי בדיקות- החל מבדיקת אלרגנים ומיקרוביולוגיה במזון, שאריות חומרי הדברה בתוצרת חקלאית, וכלה בבדיקות ויטמינים במזון לתינוקות. מכיוון שהמעבדה הוכרה על ידי הרשויות לבצע בדיקות אלו, אני מניח שההיכרות עם היקף החריגות מדרישות החוק בכל אחד
מהתחומים הללו הייתה מייצגת ושיקפה את המצב הכללי בשוק כולו.
ביטוי למעמד אליו הגיעה התעשייה הלא אורגנית ויכולת האכיפה עליה בא לידי ביטוי בפרסומים האחרונים אשר פרסם משרד הבריאות אודות שיעור התחלואה בקרב ילדים במפרץ חיפה. זאת מתוך רצון להעלות את מודעות הציבור לנוכחות זיהומים על מנת שיסייע בהתמודדות מול גופים מזהמים במשק. הפרסום יצר רושם רב לתקופה קצרה עד שמשרד הבריאות חזר בו לאחר בחינה נוספת של הנתונים. מספר ימים לאחר הפרסומים וחילופי האשמות נותרו מהרצון הטוב בעיקר וויכוחים על פרשנות הנתונים שגם הם הולכים ונשכחים. באוויר נשארו מולקולות דיאוקסינים, PCB , ו- PAH . ולא מדובר רק באוויר- חלק ממוצרי המזון גם הם נושאים שאריות חומרים בכמויות חורגות כפי שהצביע דו"ח מבקר המדינה ודוחות רשמיים ממשלתיים אחרים יותר מפעם אחת כדוגמת חומרי ההדברה. הוויכוח על הסטטיסטיקה ופרשנותה ניצחו שוב את העסוק במהות ובפתרונות. לעיתים יש בה משהו, בסטטיסטיקה, שממסך את האמת. לדוגמא, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבשנתיים וחצי האחרונות הוצאו או הוגבלו לשימוש למעלה מ 15- חומרי
הדברה - ביניהם זרחנים אורגנים - עלידי הרשויות בישראל בשל עדויות כי הם גורמים למחלות בבני אדם ופוגעים בבעלי חיים ובסביבה (בריאות וסביבה בישראל, בהוצאת משרד הבריאות והקרן לבריאות הסביבה). האם בדומה להוצאת קוטל החרקים CARBARYL שהשימוש בו נקשר לאינספור נזקים בריאותיים, נהיה עדים בשנה הקרובה לחומרי הדברה נוספים המוצאים או מוגבלים לשימוש כתוצאה מנתוני רעילות חדשים.
ובכן מה הפתרון, לסגת לאחור? לעצור תהליכים, לעצור קדמה, לרסס פחות ולהקטין את כמות הייצור לדונם? לרוב לא. למי שמבקש ללמוד כיצד לגדל, לייצר ואפילו לפקח תוך התחשבות באדם
ובסביבה עם מינימום פגיעה בהם, לתעשייה האורגנית יש מה להציע, והמון נוכחתי לדעת זאת עם הגיעי לחברת אגריאור- הראשונה לפיקוח על תוצרת ומוצרים אורגנים בישראל, המפקחת גם על רשת ניצת הדובדבן. באגריאור וברעיון האורגני נמצא מענה יוצא דופן ובשורה של ממש, ליצרנים לצרכנים ולסביבה. החוק להסדרת תוצרת אורגנית משנת תשס"ה מגדיר בפרטי פרטים את המותר והאסור בייצור אורגני, כולל רשימה מדוקדקת של חומרים המותרים לשימוש בו הן במהלך הגידול והן במהלך הייצור. זאת, תוך התחשבות באדם ובסביבה וגם תוך התחשבות בבעל החיים במשק האדם. לדוגמא, שטח הלול חייב להיות נגזרת של מספר המטילות הזכאיות לצאת לשטח מרעה בכל עת. לא ניתן להזריק לתרנגולות חומרים כלשהם ללא צורך מוגדר ובאישור מראש. זרזי גדילה הם מחוץ למשחק וכמו כן צבעי מאכל וחומרים כימיים ממקור סינטטי. מגדל פירות וירקות אינו רשאי להשתמש בחומרי הדברה ממקור סינטטי, מה שמגביל את חומרי ההדברה בהם הוא משתמש לכדי עשירית מאלו המותרים בעולם הלא אורגני, ובאופן כללי הם מתפרקים מהר יותר מאשר חומרים סינטטיים.
דווקא בשל ההגבלה הזו התפתחו חומרי הדברה הנחשבים בטוחים הרבה יותר הן לאדם והן לסביבה. אחד המזיקים הקשים בעצי פרי הוא זבוב הפירות ולאחרונה נכחתי בהרצאה בה הוצגו נתונים של מגדל לא אורגני אשר אימץ שיטת לכידה של הזבוב כמו זו הנהוגה באורגני ובמקום לרסס 16 פעמים בעונה, ריסס פעמיים. מערכת החוקים המאוד ברורה אפשרה ייסוד של מערכת פיקוח יעילה מאוד המנוהלת על ידי מנהלת ההסמכה במשרד החקלאות. אגריאור היא אחת משלוש חברות פיקוח המבצעות את מרבית הפיקוחים האורגנים בהתאם לחוק ומחוייבת בדיווחים שוטפים למנהלת ההסמכה כמעט ברמה היומית. קיים שיח רציף עם מנהלת ההסמכה המאפשר טיפול גם במקרים של הונאה שנעשית על ידי עוסקים המתחזים לאורגנים, גם אם מספרם מועט. הפיקוח הוא פרטני מאוד ומגיע ממש עד לרמת הסימון שעל התווית כך, כל סטייה מהחוק ותקנותיו מטופלים בחומרה ובהתאם לסנקציות המוגדרות מראש כחלק מהחוק. עוסק שסטה באופן מהותי מהקבוע בחוק נשללת ממנו התעודה האורגנית ובמקרים מסוימים יידרשו
ממנו שלוש שנים על מנת לשוב ולעסוק באורגני. לדוגמא: שימוש בחומר הדברה שאינו מותר בגידול האורגני יחייב הסבה של כל החלקה מחדש. הזרקה של חומר אסור לבעל חיים כגון מטילות, יחייב הסבה שלהן לפני שתוצרתן תוכל שוב להיחשב כאורגנית.
יש לאמץ את שיטת הפיקוח האורגני לכלל הנושאים הנאכפים על ידי שלטונות מדינת ישראל.
הכרה במגבלות היקפי הייצור מתוך הכנעה כלפי ערכים נעלים כגון חיי אדם וסביבה הביאה להתפתחות טכנולוגית חלופית. התבוננות במגבלות אותם קיבלו על עצמם המגדלים והתעשייה האורגנית לא הותירו מקום לספק כי לא רק החשש הבריאותי משימוש בחומרים סינטטיים כמו צבעי מאכל, חומרי הדברה ודשנים הוא שהכתיב את האיסורים אלא ההפנמה כי חלק גדול מהמפעלים לייצור דשנים הם גם מזהמים גדולים מאוד של הסביבה. אם ניתן להפיק דשנים בשיטות פחות מזהמות, עדיף. אם ניתן להשתמש במחזורי גידול מסוימים על מנת לחסוך בדישון כימי, רצוי. אם לפני זריעה של הגידול המיועד ניתן לגדל סוג של צמח ממשפחת המצליבים, שמפריש חומר טבעי בכמויות מדודות ושפוגע במזיקים בקרקע אך כמעט ואינו פוגע באוכלוסיה הטבעית והמועילה של הקרקע במקום להשתמש בחיטוי קרקע שבדרך כלל משמיד הכול, זה וודאי מחויב המציאות! ואם במקום להשתמש בקוטלי חרקים רעילים ניתן להשתמש בחרקים שטורפים את המזיקים, מדוע לא? ואלו הם רק חלק מההתפתחויות שנולדו כתוצאה מהמגבלות שקבלו על עצמם המגדלים והתעשייה האורגנית. גם מי שלא מאוד מצדד באימוץ מלא של השיטה האורגנית, בוודאי ישמח להחיות חלק מההתמודדות עם כמות המזהמים המשוחררים לסביבה במיוחד במדינת ישראל בה הדבר בא לידי ביטוי בנתוני ה OECD ומצוטט בחוברת בריאות הסביבה בישראל "בכל האמור בשימוש בחומרי הדברה, ישראל נחשבת למחזיקת שיא
בקרב המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי", 3.2 טונות של חומרים פעילים ל 1000 דונם קרקע חקלאית.
השימוש בטכנולוגיות השאולות מהעולם האורגני דורש המון תשומת לב, אורך רוח ובעיקר הכנעה והבנה כי גם כאשר כמות היבול איננה בשיאה ולא לכל פגע יש טיפול, ערך חיי האדם והסביבה הם נעלים יותר. לתחרות העסקית יש מקום של כבוד בגבולות מאוד ברורים. אלו צריכים לבוא לידי ביטוי בעיקר במציאת הפתרונות הטכנולוגים לאתגרים שבעשייה האורגנית ולא ליצירה של פתרונות מלאכותיים - תרתי משמע - על חשבון האדם וסביבתו.